ת"א 42437-07-16

תקציר

בית המשפט מצא כי טענת התובעת נגד רופאי חדר המיון של בית החולים בגין אי אבחון שבר בקרסול אינה מוצדקת. לרופאים הייתה חובת זהירות מושגית כלפי התובע, אך זו לא השתרעה על מניעת כל הסיכונים, אלא רק אלה שהיו חמורים באופן בלתי סביר. במקרה זה, התנהלות הרופאים נמצאה סבירה, והם לא יכלו לצפות את השבר לאור הזמן הקצר שעמד לרשותם לאבחון וההסתברות הנמוכה לגילוי שבר כזה בחדר המיון. בנוסף, הנראות של השבר בצילומים לא הייתה ברורה מספיק כדי לצפות שהרופאים יזהו אותו. עוד קבע בית המשפט כי גם אם הרופאים התרשלו, אין קשר סיבתי בין כישלונם הנטען באבחון לבין נכותו של התובע לאחר מכן. ניתן סטנדרט טיפול מתאים, והטיפול המומלץ לא גרם לנזק הנתבע על ידי התובע. יתר על כן, חוות דעת המומחה שהציגה התביעה הייתה כללית מדי ולא הסבירה די הצורך את הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם. התביעה נדחתה, והתובע חויב לשאת בהוצאות הנתבע בסך של 10,000 ₪ בתוך 30 יום. פסק הדין כלל זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום מיום קבלתו.