פ"א 61377-01-18

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לערעור על גזר דין בגין ריבוי עבירות בנייה ובנייה. המערערת ביצעה עבודות בנייה נרחבות, לרבות הקמת בריכה וסלילת כבישים, ללא ההיתרים הנדרשים על קרקע ציבורית היסטורית במשך למעלה משני עשורים. גזר דינו של בית משפט קמא כלל קנס, צו הריסה למבנים וצו הפסקת שימוש, שנמצאו כולם ראויים בנסיבות המקרה. גם השיהוי בהליך הפלילי, שפעלו לרעת המערער, נלקחו בחשבון. ערכאת הערעור קבעה כי גישתו של בית משפט קמא לגזירת הדין סבירה ומידתית ביחס לחומרת העבירות. בית המשפט דחה את הערעורים, והסכים כי יש לראות בעבירות אירוע בודד תחת מבחן "הקשר ההדוק". יתר על כן, בית המשפט מצא כי העונשים שנקבעו, לרבות קנס ועונש מאסר, סבירים ותואמים מקרים קודמים, בהתחשב במעשיו של המערער, בכוונותיו ובנסיבות הכלליות. כמו כן צוינו משכה הארוך של הבנייה, השפעתה על אדמות הציבור והמטרה לרווח כלכלי. הכרעת הדין הדגישה את נאותות עונשו של בית משפט קמא, במיוחד בהתחשב בשיהוי ההליכים, ועל כן נדחו הערעורים.