ע"א 572/89

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס לערעור על תגמולי ביטוח במסגרת פוליסת "ביטוח מנהלים". המערער, שהיה בעל חברה ועבד ככפתור, ביטח עצמו בחברת הביטוח המשיבה, סהר, באמצעות עובד של רואה החשבון שלו שלא היה סוכן ביטוח מורשה. הסוכן מילא טופס הצעת ביטוח, ופקיד המשיב רשם אותו כתוכנית ביטוח ל"בעלי שליטה". לאחר כמה הלוך ושוב לגבי סוג הכיסוי ובדיקה רפואית, הונפקה פוליסת הביטוח. עם זאת, המערער קיבל את הפוליסה רק לאחר שלקה באוטם שריר הלב וביקש לתבוע פיצויים. הפוליסה לא תאמה את הכיסוי שהמערער חשב שיש לו, מה שהוביל אותו לתבוע את המשיב. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המערער, אך בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט העליון פירש את חוזה הביטוח לטובת המשיב, וקבע כי הצעת הביטוח הגבילה את הפיצוי ל-75% מהכנסתו החודשית הממוצעת של המערערת. בית המשפט פירש גם את אחוז הפרמיה הנקוב בהצעה כמשקף את מלוא הפרמיה שהתכוונה המערערת לשלם, ולא רק את האחוז המותר בניכוי מס. בנוסף, בית הדין הבהיר כי אי יכולתו של המערער לבצע עבודה פיזית אינה מהווה אובדן מוחלט של כושר העבודה, כהגדרתו בפוליסה, שכן הוא יכול לבצע עבודה ניהולית. פסק הדין הדגיש כי יש לפרש חוזי ביטוח בהתחשב בחובותיה המשפטיות של המבטחת ובתכלית החוזה הספציפי. בית המשפט דחה את הערעור, אישר את החלטת בית המשפט המחוזי והורה למערערים לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ₪.