דב"ע נו/2-2

תקציר

הערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי נדחה, בעיקר בשל הטענה כי ההחלטה פסולה משום שהתקבלה ללא השתתפות הרכב מלא של בית הדין, ובפרט בהיעדר נציג ציבור. המערערת טענה כי היעדרותו של נציג זה, שמינויו לא בוטל, הופכת את פסק הדין לבטל. טענה זו נתמכה בסעיף 22(א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. המערערת ביקשה להביא ראיות נוספות כדי להוכיח שהנציג, מר משה אפטר, לא זומן כדין, אך בקשה זו נדחתה בשל היעדר ראיות מספיקות וחזקות פרוצדורליות כי הליך הזימון התנהל כדין. בחינת ההליכים בבית המשפט העלתה כי כמה דיונים התנהלו ללא הרכב מלא, שכלל רק את נשיא בית המשפט העליון ונציג ציבור אחד. בית הדין התייחס לתקדימים משפטיים שונים ולכללים סטטוטוריים הנוגעים להרכב בתי הדין לעבודה. כללים אלה מאפשרים קיום דיונים ללא נציגי ציבור בהיעדרם אך מחייבים את מעורבותם בפסקי דין. עם זאת, כאשר נציג ציבור נעדר באופן עקבי ולא השתתף בדיונים כלשהם, הוא אינו צריך להיות מעורב בפסק הדין. במקרה זה, בית המשפט לא מצא פגם בהדרת הנציג הנעדר מפסק הדין, שכן ההחלטה הצטרפה להשתתפותו של נציג ציבור שנכח לפחות בדיון אחד בו הוצגו ראיות. לפיכך, פסק הדין של בית הדין התקבל, והערעור נקבע להמשך.