ע"ב 1256/07

תקציר

פסק הדין נסוב סביב קביעת מערכת היחסים בין אברהם דאובר, מפיץ גז של אמיסרגז בין השנים 1966 ל-2002, לבין אמיסרגז. התובעים, אלמנתו ובנו של דאובר, הגישו תביעה להכיר בדאובר כעובד של אמיסרגז ולפסוק ליורשיו פיצויי פיטורים והטבות עובדים אחרות בסך 1.7 מיליון שקל. אמיסרגז, לעומת זאת, טען כי דאובר הוא קבלן עצמאי, טענה הנתמכת בכך שכל ההליכים המשפטיים הקודמים בין דאובר לחברה הכירו בו ככזה. החברה גם טענה מנגד להשבת תשלומים מופרזים ששולמו לדאובר אם הוא נחשב לעובד. בית המשפט הפעיל את "המבחן המעורב" לקביעת מהות היחסים, הכולל את מבחן האינטגרציה ומבחני משנה נוספים כגון כפיפות, פיקוח, אמצעי תשלום ותפיסת הצדדים את מערכת היחסים ביניהם. ההיבט החיובי של בדיקת האינטגרציה, שבוחנת האם דאובר השתלב בפעילות אמיסרגז, היה מרוצה שכן חילק בלוני גז בהתאם להוראות החברה ולבש בגדים עם לוגו החברה. עם זאת, ההיבט השלילי, הבוחן אם לדאובר היה עסק עצמאי משלו, הכביד יותר. ואכן, מהראיות עולה כי דאובר ניהל עסק עצמאי, היה הבעלים של המשאית ששימשה אותו להפצה, העסיק עוזרים והציג עצמו כעצמאי בפני רשויות המס. הוא גם רכש וניהל אזור הפצה, היו לו עסקים אחרים ושלט בשעות העבודה שלו. בנוסף, דאובר ראה עצמו באופן עקבי כקבלן עצמאי, כפי שמעידים ההסכמים עליהם חתם והשתתפותו בהליכים משפטיים שאישרו מעמד זה. לסיכום, בית הדין קבע כי דאובר היה קבלן עצמאי ודחה את תביעת התובעים, ולא מצא כל בסיס לתמוך בטענתם ליחסי עובד-מעביד. כמו כן, נדחתה גם התביעה שכנגד, והתובעים חויבו לשלם לאמיסרגז הוצאות בסך 50,000 שקל, דבר המשקף את חוסר תום הלב שעמד מאחורי תביעת היורשים. החלטה זו נועדה להרתיע טענות מוגזמות וחסרות בסיס דומות המבזבזות משאבים שיפוטיים. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 22.1.2009.