ע"א 10666/03

תקציר

במקרה דנן, השאלה העיקרית הייתה האם העסקה הנבחנת עולה כדי "עסקה מלאכותית" כהגדרתה בסעיף 86 לפקודת מס הכנסה. המערער, שניהל חברה בעלת רווחים צבורים, הקים חברה חדשה המשקפת את הישנה כמעט בכל ההיבטים ולאחר מכן חיסל את החברה המקורית. בכך ביקש ליהנות משיעורי מס מופחתים באמצעות שומה עצמית המחילה את סעיף 94ב לפקודה, שאיפשר שיעור מס של 10% על רווחים הניתנים לחלוקה במקום 25% הרגילים על דיבידנדים. בנוסף, הוא תבע פטור ממס על פיצויי פיטורים לפי סעיף 9(7א). רשויות המס ערערו על כך, וטענו כי הפירוק נועד אך ורק לנצל הטבות מס ללא כל רציונל עסקי ממשי, מה שמגדיר אותו כ"עסקה מלאכותית" לפי סעיף 86. בית המשפט המחוזי נעתר לכך, לא מצא טעם מסחרי ממשי מלבד הפחתת המס להקמת החברה החדשה, ודחה את ערעורה של המערערת. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, והדגיש כי תכנון מס אמנם מותר, אך חייב להיות לו בסיס עסקי לגיטימי. העסקה, נטולת תכלית מסחרית וכתוצאה מכך אותה פעילות עסקית תחת ישות משפטית חדשה, נתפסה כניצול לרעה של הוראות דיני המס. משכך, נשללו הטבות המס הנתבעות על ידי המערער, והוא חויב לשלם מסים בשיעורים הרגילים בגין דיבידנדים ושכר. הערעור נדחה, ובית המשפט פסק למשיב הוצאות בסך 20,000 ₪.