בש"פ 1523/18

תקציר

הכרעת הדין האמורה קשורה למקרה בו המשיב שוחרר ממעצר בתנאים מסוימים. עם זאת, המשיב שב וביקש שינויים בתנאים אלה בסמוך לאחר החלטת בית משפט קמא, מבלי שסיפק כל טעם ממשי או פרק זמן מספיק כדי להצדיק עיון חוזר. משכך, קבע השופט כי יש לקבל את הערעור על ההחלטה מן הטעם שהמשיב לא עמד בדרישות הפרוצדורליות הקבועות בסעיף 52(א) לחוק המעצרים. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם טענות המערער כי החלטתו של בית משפט קמא אינה מבוססת מבחינה משפטית, נוכח הסיכונים הנשקפים מהמשיב כפי שעולה מכתב האישום ומתסקירי שירות המבחן. השופט הדגיש את ההשפעה השלילית הפוטנציאלית של ההקלה בתנאי השחרור על מצבה הנפשי של המתלוננת, וכן את הדרישה החריגה מהנפגעת להודיע למשיב על כוונתה לבקר בבית הוריה. לבסוף, השופטת הביעה חשש מפני שיבוש הליכי משפט מצד המשיב, והדגישה את הצורך בזהירות כדי למנוע זאת. משכך, הורתה השופטת על ביטול החלטת בית המשפט קמא, ובכך הגבילה למעשה את יכולתם של המשיב לצאת מדי יום למקום עבודתם המוצע.