בג"צ 52/91

תקציר

עניינו של פסק הדין בסירובם של המשיבים – ככל הנראה גופים ממשלתיים – לאשר את בקשת העותרת להכרה כקופת גמל לפנסיה, לפי תקנות מס הכנסה. בעתירה נטען כי החלטת המשיבים להגביל את השקעותיהם לאג"ח ממשלתיות סחירות, להבדיל מאג"ח ייעודיות בעלות תשואות גבוהות יותר, היא מפלה. המשיבים נימקו החלטה זו במדיניות כלכלית חדשה שמטרתה רפורמה בשוק ההון באמצעות צמצום ההתערבות המנהלית והפעלת כוחות השוק. עם זאת, קרנות הפנסיה הקיימות היו פטורות ממדיניות זו בשל הגירעונות האקטואריים הגדולים שלהן. בית המשפט פסק לטובת העותר, בציינו כי ההבחנה של המשיבים בין קרנות פנסיה קיימות לחדשות אינה מוצדקת. מי שרצה ביטוח פנסיוני יכול היה להצטרף לקרן קיימת שהשקיעה באג"ח ייעודיות, והקמת קרנות חדשות לא תשפיע באופן משמעותי על מספר העמיתים או ההשקעות באג"ח ייעודיות. בית המשפט הדגיש כי מדיניות הממשלה יכולה להשתנות, אך כל עוד המדיניות הנוכחית מעדיפה את הכספים הקיימים, היא צריכה לחול גם על העותר. מאחר שהמשיבים לא סיפקו נימוק משכנע ליחס שונה לעותרת מקרנות פנסיה אחרות, הרי שההחלטה מהווה אפליה. זאת ועוד, טענת המשיבים כי העותר ביקש תנאים חריגים הופרכה, שכן העותר ביקש רק יחס שווה לכספים הקיימים. לפיכך, הפך בית המשפט את הצו למוחלט, וחייב את המשיבים לאשר את העותרת כקופת גמל לפנסיה מבלי להגביל את השקעותיהם ופסק לעותרת הוצאות בסך 10,000 ש"ח. השופטים לוין ואדלין הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופט אור.