בש"פ 608/23

תקציר

בערעור על מעצרו של מערער המואשם בסחר בסמים, התלבט בית המשפט האם לקיים את ההחלטה להחזיקו עד תום ההליכים המשפטיים או להתיר את שחרורו לקהילה טיפולית לצורך שיקום. תחילה פסק בית המשפט המחוזי על מעצר בשל חומרת העבירות ועברו הפלילי של המערער. למרות ששירות המבחן המליץ על שיקום בשל נכונותו לכאורה לשינוי ומבנה משפחתי תומך, טענה זו נדחתה, בהתאם לתקדים (פרשת סוויסה) המתייחס בדרך כלל לשיקום בגזר הדין ולא בשלב המעצר, אלא אם כן מתקיימים תנאים ספציפיים. המערער טען כי בית המשפט פירש באופן שגוי את הפוטנציאל שלו לגמילה מוצלחת ואת התאמת המסגרת הטיפולית. בערעור הבהיר בית המשפט בפני שירות המבחן, אשר תמך מאוד בשיקומו של המערער בסביבה מובנית, והדגיש את הפוטנציאל לתוצאה מוצלחת ולהפחתת כל סכנה הנשקפת. תוך הכרה בחומרתן של עבירות הקשורות לסמים, מצא בית המשפט לערעורים כי מקרה זה עומד בקריטריונים החריגים הנדירים, המאפשרים למערער להתחיל בטיפול. לפיכך התקבל הערעור, והתיק הועבר לבית המשפט המחוזי על מנת להסדיר את העברתו של המערער לקהילה הטיפולית, תוך מתן הזדמנות לשינוי אישי.