סע"ש 10913-07-14

תקציר

הדיון נסוב סביב קביעת מעמדו של גיל, שסיפק שירותי תיווך לסוכנות התיווך של שלומי, כ"שכיר" או כ"קבלן עצמאי". בית המשפט מכיר בכך שלציון שניתן על ידי הצדדים יש משמעות משפטית, ומעביר את נטל ההוכחה אל גיל. עם זאת, הגורם הקובע הוא אופי היחסים עצמם. המבחן המעורב, ובעיקרו מבחן האינטגרציה על היבטיו החיוביים והשליליים, מיושם לבחינת קשר זה. ההיבט החיובי בוחן האם גיל השתלב בעסקיו של שלומי, דבר שאושר על ידי בית המשפט. ההיבט השלילי בוחן האם גיל הפעיל עסק עצמאי משלו, שבית המשפט קובע אחרת, שכן גיל לא הקים עסק ברוקראז' משלו. זאת ועוד, מבחן הזיקה האישית, מבחן הבעלות באמצעי הייצור, מבחן הבלעדיות והתלות הכלכלית ואופי ההתקשרות מחזקים כולם את המסקנה כי גיל היה עובד. למרות שהסכם ההתקשרות קובע את גיל כקבלן עצמאי, בית המשפט אינו משוכנע כי לגיל הייתה ברירה בעניין ומוצא כי ההסכם הוכתב לו. בנוסף, מבחן הפיקוח והכפיפות מעדיף את מעמד העובד, למרות החופש המקצועי של גיל כמתווך. אופן התשלום באמצעות הסוכנות והתמורה שהתקבלה מתיישבים גם עם יחסי עובד-מעביד. בית הדין מדגיש כי מעמדו של עובד הוא אינהרנטי ואינו מושפע מהסכמת הצדדים או משיקול דעתם. לפיכך, טענותיו של שלומי בדבר חוסר תום הלב של גיל בקביעת מעמדו כעובד אינן רלוונטיות לקביעה הנוכחית. לפיכך, בית הדין פוסק כי בין גיל לשלומי התקיימו יחסי עובד-מעביד במהלך תקופת ההתקשרות. מפסק דין זה משתמע כי התביעות המאוחדות בתיק יידונו בפני בית הדין, בהתחשב בדין החל על יחסי עובד-מעביד. שלומי נדרש לשאת בהוצאותיו של גיל בגין הליך זה, והתיק מועבר לנשיא בית המשפט להכריע בהרכב לגופו של עניין בתביעות המאוחדות.