ת"פ 72/09

תקציר

השופט אשר קולה מצא כי התקיימו במקרה זה התנאים לקבילות התבטאויות חוץ-שיפוטיות הקבועות בסעיף 10א לפקודת הראיות. הוא מצא את עדויותיהם של ארבעה עדים שהיו שותפים לביצוע העבירה כאמינות, למרות ניסיונותיהם להרחיק עצמם מהעבירה וסירובם להעיד בבית המשפט מחשש לנאשם. הודעותיהם במשטרה, שהיו מפורטות ועקביות, נתמכו בהודאותיהם במשפטם ושימשו תשתית ראייתית מוצקה. יתר על כן, אמירות אלה חיזקו זו את זו והיוו "משהו של חיזוק מוגבר". עוד קבע השופט כי מתקיימת הדרישה לאימות עדות שותף, לפי סעיף 54א לפקודת הראיות. הוא קיבל את ראיות התביעה לפיהן הנאשם אשם בהצתה ובקשירת קשר לביצוע פשע, וקבע כי די בהן כדי לבסס את התשתית הראייתית מעבר לספק סביר. השופט סבר כי עדותו של הנאשם אינה אמינה ואינה הגיונית, ולכן דחה אותה. כמו כן התקיימו הוראות חוק הנוגעות ליסוד הנפשי של ההצתה, כאשר השופט סבר כי לנאשם הייתה כוונה לגרום נזק לדירה. לאור האמור, הרשיע השופט את הנאשם בהצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין ובקשירת קשר לביצוע עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. תסקיר מבחן הוזמן לפני מתן גזר הדין, והתיק נדחה לטיעונים נוספים ב-6 במאי 2010.