אב"ע 22356-06-16

תקציר

התיק סובב סביב סכסוך בין שני צדדים, המוכרים והקונים, בנוגע לרישום יחידת דיור בבית משותף בירושלים. המוכרים, המשיבים 3 ו-4, היו בעלי בניין מגורים ובו שתי יחידות דיור לא רשומות. הרוכשים, המשיבים 1 ו-2, רכשו זכויות חכירה מהוונות באחת היחידות באמצעות חוזה מכר שכלל סעיף ייפוי כוח בלתי חוזר. על פי החוזה, ייפוי הכוח היה אמור להינתן לבא כוח הרוכשים עם התשלום הראשון. מחלוקת התעוררה כאשר המוכרים התנגדו להעברת ייפוי הכוח בטענה כי הרוכשים ביצעו חריגות בנייה, אשר מנעו גם את רישום הבית המשותף. העניין הגיע לידיעת בית המשפט באמצעות המבקש, שהחזיק את ייפוי הכוח בנאמנות וביקש הוראות בשל חילוקי הדעות בין הצדדים. בית המשפט בחן את תפקידיו ואחריותו של נאמן ומצא כי תפקידו של המבקש היה אך ורק לשמור על ייפוי הכוח עד לביצוע התשלום הראשון. בית המשפט פירש את החוזה ככזה שאינו מטיל על המבקש חובות נוספות מעבר לעניין טכני זה. עוד צוין כי שיקול דעתו של נאמן מוגבל למצבי מרמה קיצוניים ונסיבות מיוחדות. באשר לרישום בתים משותפים עם חריגות בנייה, בית המשפט הכיר בכך שאמנם חל לאחרונה שינוי גישה, אך לא בלתי אפשרי לרשום נכסים כאלה. בית המשפט הדגיש כי תפקידו של המבקש אינו משתרע על בחינת השימוש בייפוי הכוח, במיוחד בהתחשב באפיקים המשפטיים השונים העומדים בפני בא כוח הרוכשים לצורך רישום הבית המשותף, כגון הכשרת חריגות הבנייה. בית המשפט הגיע למסקנה כי המבקש מילא את תפקידו בכך שמסר את ייפוי הכוח לרוכשים לאחר התשלום הראשון, כפי שנקבע בנאמנות. כמו כן, חויבו המוכרים בכיסוי הוצאות הרוכשים בסך 7,000 שקל. ההחלטה התקבלה על סמך המסמכים שהוגשו והטיעונים בכתב, מתוך הבנה כי התיק אינו דורש בירור עובדתי משמעותי.