ע"א 39650-10-12

תקציר

פסק הדין דן בשלוש תביעות נפרדות הנוגעות לתביעות פינוי מקרקעין שהגישה רשות מקרקעי ישראל המשיבה נגד מספר מערערים המתגוררים בחלקות המקרקעין הנדונות מזה עשרות שנים. המערערים טענו כי רכשו זכויות דיירות מוגנות או שיש לראות בהם כבעלי סמכות משתמעת על המקרקעין, ועל כן לא היה מקום להורות על פינוי ללא פיצוי בגין ביטול הסמכות. השופטת מיכל נדב סברה כי פסק דינו המפורט של בית משפט קמא היה סביר, הן מבחינה עובדתית והן מבחינה משפטית, וכי הממצאים העובדתיים בו תומכים במסקנה המשפטית כי המערערים תופסים שלא כדין את המקרקעין הנדונים. לפיכך, היא דחתה את הערעורים ואישרה את צווי הפינוי ללא פיצויים, למעט מקרה אחד בו פטרה את המערערים מהריסת הבית בו התגוררו במשך שנים. השופטת ורדה פלאוט הייתה שותפה לחוות דעתו של השופט רמי אמיר, והסכימה כי יש לקבל את הערעורים ולדחות את פסקי הדין מאחר שהמערערים לא היו כובשים שלא כדין, אלא היו בעלי זכויות מסוימות שלא זכו למענה הולם מצד המשיב. לפיכך, היה מקום לדחות את התביעות. בדעת רוב קיבלו השופטים רמי עמיר וורדה פלאוט את הערעורים, ביטלו את פסקי דינו של בית משפט קמא ודחו את הטענות הנוגעות לפינויים, תוך שהם מורים למשיב לפצות את המערערים בגין שכר טרחתם. השופטת מיכל נדב חלקה על כך, ופטרה את המערערים מהריסת הבתים שבנו על המגרשים.