עפ"ת 6105-05-23

תקציר

במקרה דנן, הואשם המערער בנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, שתוקפו פג למעלה משלוש שנים קודם לכן, ולא התייצב בבית המשפט פעמים רבות. כתוצאה מכך, הוציא בית המשפט מספר דחיות ואזהרות, ובסופו של דבר שפט את המערער שלא בפניו. צוות ההגנה של המערער ביקש עיכובים מרובים, בטענה שהם פועלים לקראת הסדר ולאחר מכן לקראת חידוש רישיון הנהיגה של המערער. דברי הסנגור נחשבו להודאה באשמה, והמערער הורשע ולאחר מכן נגזר דינו שלא בפניו. לאחר מכן ביקש המערער לבטל את פסק הדין, אשר נדחה על ידי בית משפט קמא, והמערער ערער על דחייה זו. הערעור נדחה. השופט קבע כי אי הקראת כתב האישום בקול רם, כנדרש בחוק, לא פגעה באופן מהותי בהליך, במיוחד בהתחשב בכך שהמערער קיבל את כתב האישום בעת ביצוע העבירה ובפשטות האישום. יתר על כן, השופט קיבל את פרשנותו של בית משפט קמא את דברי הסנגור כהודאה באשמה, במיוחד בהתחשב בכך שהמערער מעולם לא טען להכחשת העובדות והתמקד במקום זאת בהקלה בעונש. השופט גם לא מצא פגם בעונש שהוטל ודחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש כי היעדרותו של המערער לאורך כל ההליך, לרבות הדיון בערעור עצמו, אינה מקובלת.