בג"צ 4948/03

תקציר

במקרה מורכב ורב פנים, בחן בית המשפט את היחס המפלה לקצבת שאירים בין אלמנים לאלמנים בתקנות קרנות פנסיה ותיקות. השופט י' פליטמן, אף שהכיר בצורך בשוויון, התנגד לביטול התקנות הקיימות בשל המשאבים הכספיים הלא מספיקים של הקרנות כדי לשאת ביישום רטרואקטיבי של שוויון זכויות מבלי להסתכן בקריסתן. הבסיס לאי-השוויון הנוכחי אותגר על בסיס אפליה מגדרית, ששורשיה בתפיסות מיושנות לגבי תפקידן הכלכלי של נשים. בעוד שבית הדין הארצי לעבודה הכריז על הסדר זה כבטל, התעורר ויכוח על ההשלכות הכספיות של החלטה כזו. היא הציעה גישה מוכוונת עתיד שתאפשר שנה לכינון מערכת שוויונית חדשה. קרנות הפנסיה הוותיקות והמדינה הביעו חשש מהנטל הכלכלי וטענו כי ההבדלים בגיל הפרישה ובתוחלת החיים מצדיקים את הפער. בתוך כך, חוק שוויון זכויות, שנועד בעבר לאזן בין זכויות אלה, בוטל מסיבות תקציביות, ועורר ביקורת חוקתית על פגיעה בשוויון. פסק הדין, שבסופו של דבר תואם את החלטת בית הדין הארצי לעבודה, הדגיש כי כל החלפה של התקנות המפלות חייבת להבטיח שוויון ללא העברת נטל בלתי מוצדק לאלמנות. היא האריכה תקופה של שישה חודשים לבעלי העניין לגבש הסדר חדש מאוזן ובר ביצוע, תוך רמיזה למעורבות אפשרית של המדינה במימון או חלוקה מאוזנת של עלויות בין כל חברי הקרן. פסק הדין הדגיש מחויבות למיגור אי שוויון מגדרי בפנסיית הניצולים, תוך ניווט זהיר באילוצים פיסקליים ובחינת זכויות נרכשות.