תמ"ש 48050-04-21

תקציר

פסק הדין מקבל את הטענה כי הנתבע הוציא את הקטינים שלא כדין ממקום מגוריהם, קנדה, תוך הפרת זכויות המשמורת של התובע. על פי אמנת האג, החלה במקרה זה, יש להחזיר את הקטינים לארץ מוצאם - קנדה, אלא אם כן מתקיימים חריגים מסוימים. השופט בוחן ודוחה כל אחת מטענות הנתבע בטענה לקיומם של חריגים כאלה. ראשית, השופטת מוצאת כי התובעת לא הסכימה או השלימה עם הרחקת הקטינים לישראל, למרות טענות הנתבעת כי ניתן לפרש חלק מההודעות בין הצדדים ככאלה. שנית, השופט קובע כי הפגיעה הפוטנציאלית בקטינים אם ישובו לקנדה, כפי שנטען על ידי הנאשם, אינה מסוג הנזקים הנזכרים בחריגים של אמנת האג. השופטת מדגישה כי קנדה היא מדינה בטוחה ומתפקדת היטב וכי כל פגיעה שעלולה להיגרם לקטינים עקב הפרידה מהנאשם, שאינו מנוע מלשהות בקרבתם בקנדה, היא אינהרנטית למעשה החטיפה ואינה מצדיקה את השארת הקטינים בישראל. עוד קובע השופט כי רצונם של הקטינים לשהות בישראל אינו אותנטי, מוצק או בשל ולכן אין בו די כדי להצדיק סטייה מהכלל של החזרת קטינים חטופים למקום מגוריהם. לבסוף, דוחה השופטת את טענת הנתבעת כי זכויותיה על פי הסכם ישראלי עם התובעת ביחס לקטינים גוברות על ההסכם הקנדי, מה גם שהנתבעת עצמה הפרה את ההסכם הישראלי. השופטת מדגישה כי ההסכם הקנדי, שנחתם בין הצדדים ועדיין תקף, מצביע על כוונת הצדדים להמשיך ולהתגורר בקנדה. לפיכך, יש להחזיר את הקטינים לקנדה, והנתבע נדרש לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.