ת"א 5320/08

תקציר

התובעים, שהיו בעלי מספר חברות הקשורות לרכב, ניהלו חשבונות בבנק הנתבע וחתמו על מספר שטרי משכנתא להבטחת חובותיהם. בעקבות מחלוקת על מימוש שטר משכנתא שנחתם בשנת 2005 להבטחת חוב של אחת החברות, הגישו התובעים תביעה נגד הבנק. התובעים טענו כי שטר המשכנתא משנת 2005 אינו תקף משום שהוא הושג במרמה מצד הבנק, כי הבנק החליט באופן חד צדדי להפסיק את מתן האשראי לחברה שלהם שהביאה לקריסתה, וכי הם זכאים לזכות קיזוז בשל התנהלותו הבלתי חוקית של הבנק. עוד טענו כי הבנק התנה את מתן השירותים ברכישת שירותים אחרים, וכי הם זכאים לדיור חלופי לפי חוק ההוצאה לפועל. הבנק הכחיש את כל הטענות הללו. בית המשפט מצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענותיהם בדבר הטעיה או תרמית מצד הבנק, וכי טענותיהם אינן סבירות. גם טענת התובעים כי הבנק הפסיק באופן חד צדדי להעמיד אשראי לא נתמכה בראיות. זאת ועוד, התובעים לא הוכיחו כי הבנק התנה את שירותיו ברכישת שירותים אחרים, ואין די בחישוביו הספקולטיביים של המומחה כדי לתמוך בטענה זו. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי לא היה להם מידע מספק על הוויתור על זכותם לדיור חלופי כנדרש בחוק. לפיכך, בעוד שתי הבקשות הראשונות בתביעת התובעים נדחו, בקשתם השלישית התקבלה, מה שזיכה אותם בהסדר חלופי שקבע ראש ההוצאה לפועל. כמו כן חויבו התובעים לשלם לנתבעת הוצאות בסך 15,000 ₪.