דב"ע תשן/47 - 0

תקציר

חובת המוסד לביטוח לאומי להחזר הוצאות ריפוי בגין נפגעי עבודה שנגרמו בחו"ל עומדת במוקד פסק דין זה. במקרה זה, אלמנתו וילדיו של יוסף אלון, שנהרג בתאונת דרכים בברזיל, ביקשו מהמכון החזר מלא של הוצאותיו הרפואיות בחו"ל. המוסד הסכים להחזיר את ההוצאות, אך רק בשיעור שהיה עולה בישראל, תוך שהוא מצטט את תקנה 38 לתקנות הביטוח הלאומי כנימוק לכך. המכון טען כי תקנה 38 היא "תקנת-על" הגוברת על התקנות הספציפיות המפורטות בתקנות 4 ו-5, הנוגעות לטיפול רפואי דחוף ולטיפול רפואי בחו"ל, בהתאמה. עם זאת, בית המשפט קבע כי תקנה 38 אינה תקנה דומיננטית ואין לפרש אותה כמגבילה את הזכויות המפורטות בתקנות 4 ו-5 הספציפיות יותר. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי תקנה 4 חלה הן בישראל והן מחוצה לה, וכי אין הגבלה מפורשת המונעת את תחולתה בחו"ל. לכן, עובדים שנפגעו עשויים לקבל החזר מלא עבור טיפול רפואי דחוף בחו"ל במקרים בהם הטיפול בישראל אינו אפשרי. פסק הדין בוחן גם אמנות בינלאומיות בנושא זה, ומציין כי הן מבטיחות כי מבוטחים ישראלים שנפגעו בחו"ל יקבלו פיצוי בעין. מכיוון שאין אמנה כזו בין ישראל לברזיל, המכון אינו יכול להסתמך על טענה זו. לבסוף, בית המשפט דחה את ערעור המכון והחזיר את התיק לערכאה נמוכה יותר כדי לקבוע את סכום ההוצאות בפועל, בהתחשב באישור השירות הרפואי לגבי נחיצות הטיפול. המכון חויב לשלם הוצאות משפט בסך 750 ₪.