מ"ת 60118-01-14

תקציר

התובע הכללי הגיש בקשה למעצרו של אדם, עד להחלטה בבקשת הסגרה מבריטניה. האדם מבוקש להעמדה לדין בבריטניה בגין שוד, עבירה שהתרחשה בשנת 2010. הבקשה הוגשה לפי סעיף 5 לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954. בא כוח המשיב מכיר בקיומן של ראיות לכאורה לביצוע השוד, אך מבקש שחרור ממעצר, בהסתמך על אורח חייו הנורמטיבי של המשיב, שירותו הצבאי ותעסוקתו. בנוסף, מציע היועץ ערבויות כספיות בסך 200,000 ₪ ומציע מעצר בית בפיקוח שני עמיתים לעבודה וחברי משפחה, מר וגב' מור. שירות המבחן מעריך את הסיכון לבריחה כבינוני ואינו ממליץ על מעצר. לאחר ששקל את הטענות, מגיע השופט למסקנה כי ניתן להפחית את הסיכון לסכנה ולבריחה על ידי היענות לבקשת המשיב לחלופת מעצר. השופט מורה על מעצרו של המשיב עד לקבלת החלטת ההסגרה, אך הוא ישוחרר בתנאים מחמירים: מעצר בית מלא בבית משפחת מור, פיקדון כספי בסך 200 אלף שקל וערבויות כספיות משמעותיות. השופט גם מוציא צו עיכוב יציאה מהארץ ומחייב את המשיב למסור את דרכונו. תנאי השחרור יישארו בתוקפם עד להכרעת בית המשפט בבקשת ההסגרה, וכל הפרה של תנאים אלה תביא לביטולם ולחזרתו של האדם למעצר. פסק הדין של השופט נועד לאזן בין סכנת הבריחה לבין זכותו של הפרט לחירות, תוך בחירה בחלופת מעצר מגבילה.