ע"א 3867/98

תקציר

שופט בית משפט השלום הואשם בהפחדה והטיה כלפי המערערים בכך שהביע דעה על המקרה לפני שמיעת הצדדים וניסה לשכנע את הצדדים לקבל הצעת פשרה. המערערים טענו כי התנהלות השופט הובילה את המשיבים לסגת מהצעת פשרה קודמת ויצרה מראית עין של משוא פנים. בית המשפט העליון קבע כי פעולותיו של השופט נועדו לקדם פתרון והיו ניסיון פיוס שגרתי. הודגש כי הבעת דעה והצעת פשרה אינן מהוות אוטומטית עילה לפסילה, שתהיה מוצדקת רק אם דברי בית המשפט חרגו מעבר לשכנוע ויצרו חשש ממשי למשוא פנים. במקרה זה, מעשיו של השופט נפלו בטווח המקובל של ניסיונות פיוס שיפוטיים. לא הייתה סטייה מהתנהלות שיפוטית לגיטימית, והערעור על פסילה נדחה. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית משפט השלום והדגיש כי מערכת המשפט נהנית מניסיונות להגיע לפשרות יעילות ומועילות לשני הצדדים. המערערים חויבו בהוצאות המשיבים, בסך של 5,000 ₪.