ת"א 31751-04-20

תקציר

התובע, שישב כנוסע ברכב בו נהג אביו, היה מעורב בתאונת דרכים בגיל שש. התביעה, שהוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תבעה פיצויים מהנתבע. הצדדים הסכימו בשאלת החבות אך חלקו על היקף נכותו הרפואית והתפקודית של התובע, השפעתה על כושר השתכרותו וקביעת בסיס השכר. בית המשפט מינה מומחה לפסיכיאטריה אשר הגיע למסקנה כי התובע סובל מלקויות למידה מולדות ומהפרעת קשב וריכוז, וכן מחרדה הנובעת מהתאונה. המומחה ייחס לחרדה נכות זמנית של 7.5% והמליץ על בדיקת מעקב. מעדות המומחה הובהר כי התאונה עוררה חרדה קיימת והעצימה את השפעותיה, וכי מצבו המולד של התובע הפך את החרדה למורכבת יותר. בית המשפט העריך את תפקודו של התובע, בהתחשב בקשייויו הלימודיים, באתגרי השירות הצבאי ובאינטראקציות החברתיות המוגבלות. היא מצאה את עדותו אמינה, והצביעה על צעיר עם קשיים אובייקטיביים בתפקוד החברתי, אם כי ללא בעיות מוח אורגניות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנכות הרפואית, הנובעת מחרדה, היא גם הנכות התפקודית, למרות שרוב בעיותיו מולדות. באשר לבסיס השכר, בית המשפט פסק לטובת טענת התובע כי יש להחיל את השכר הממוצע במשק, במיוחד בהתחשב בגילו הצעיר של התובע בעת התאונה. בית המשפט הכיר בכך שקשיים מולדים עיצבו את מסלול חייו של התובע, אך לא יכול היה לקבוע בוודאות כיצד היו מתפתחים חייו ללא התאונה. בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח די הצורך הפסדי שכר בעבר, אך קיבל את תביעתו להפסד שכר עתידי, וחישב אותה על בסיס שכר נטו ממוצע ושיעור נכות של 7.5%. בנוסף, פסק בית המשפט לתובע 25,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות, ו-18,823 ₪ עבור כאב וסבל, מה שמביא את סך הפיצוי ל-328,160 ₪. פסק הדין כלל גם החזר שכר טרחה והוצאות לתובע. הסכום היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, שניתן בהעדר הצדדים ביום 23.5.2023.