רע"פ 1448/17

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור. השופט קבע כי בקשות כאלה יינתנו רק בנסיבות חריגות או כאשר מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מהאינטרס הפרטי של המבקש – דבר שאינו ישים במקרה זה. הטענות שהוצגו בבקשה נדונו והסתיימו בהחלטת בית המשפט המחוזי ממרץ 2018, שמשמעותה היא כי בקשה זו מיותרת ומיותרת. יתר על כן, לגופו של עניין אין כדי להצדיק את קבלתו. הטענה הראשונה, הנוגעת לשילוב דוקטרינת הביקורת המינהלית בתיקים פליליים עם סעיף 43 לפקודת מס הכנסה, כלל לא הוצגה בפני בית המשפט המחוזי ואינה ראויה במסגרת פרוצדורלית זו. הטענה השנייה בדבר בחירת מסלול התפיסה לפי חוק איסור הלבנת הון כבר נדונה ונקבעה במקרים קודמים, ולכן היא תיאורטית ומיותרת, שכן הסעד האופרטיבי המבוקש אינו רלוונטי עוד. השופט הדגיש כי שני מסלולי התפיסה – מסלול ה-LOSS ומסלול פקודת הסמים – תקפים שניהם ואינם פוסלים זה את זה. הבחירה ביניהם תלויה בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה, ועליה לעמוד בחובתה של המדינה לבחור באפשרות הפוגעת בזכויות האדם במידה הפחותה ביותר. במקרה דנן, בתי המשפט להלן קבעו כי תפיסת רכושו של המבקש היא מידתית, ועל כן אין פגם בבחירתו של המשיב במסלול ההפסד. מטעמים אלה, בקשת רשות הערעור נדחית.