רע"א 8733/96

תקציר

במקרה משפטי זה דן בית המשפט העליון בערעור בעניין טיפולו של מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) בפעולות היוון הקשורות לדמי חכירה. בשנת 1996 הציע המינהל תוכנית תשלומים לחוכרים שכללה אפשרות להוון את דמי החכירה במזומן או בתשלומים. עם זאת, נמצא כי המידע שנמסר לחוכרים מטעה. באופן ספציפי, מחיר ההיוון של אופציית התשלומים היה גבוה ממחיר המזומן, שכונה "מחיר לאחר הנחה", תוך הסתרת העלויות הנוספות הכרוכות בתשלומים בתשלומים. הערעור הדגיש את הפרתן של כמה הוראות מרכזיות בחוק הגנת הצרכן, ובפרט אלה המבטיחות הגינות ושקיפות בעסקאות אשראי. החוק מחייב ספקים לחשוף במדויק את תנאי האשראי כדי למנוע הטעיה צרכנית, וקובע חזקת הטעיה ניתנת להפרכה אם לא יקוימו. בית המשפט מצא כי המינהל לא גילה את שיעור הריבית הנכון והטיל באופן שגוי את הנטל על הצרכנים להכיר באי ההתאמה, בניגוד לעקרונות של תום לב וחובות סטטוטוריות. הגנת המינהל, בנימוק של טעות לא מכוונת, סברה כי אין בה די כדי לדחות את התביעות, שכן החוכרים היו רשאים להסתמך על מידע מלא ומדויק מרשות ציבורית. בסופו של דבר ביטל בית המשפט את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, תמך בטענות החוכרים והטיל עיצום כספי על המינהל בגין הוצאות שנגרמו במהלך הליך ההתדיינות המשפטית.