רע"א 3126/00

תקציר

פסק הדין עוסק בנבכי ובשיקולים סביב אישור תובענות ייצוגיות נגד המדינה. החלטת בית המשפט, שהושפעה מחילוקי דעות בין השופטים, הביאה בסופו של דבר לדחיית הערעור ובכך לשלילת מעמד התובענה הייצוגית. השופטת שטרסברג-כהן, בתמיכת הנשיא ברק, דגלה בפרשנות דינמית של תקנה 29 כך שתכלול תובענות ייצוגיות ככלים אינטגרליים לגישה לצדק. הם הדגישו את הצורך להתאים את המסגרות המשפטיות לצרכים המודרניים, לאפשר אכיפת חוק יעילה ולהבטיח גישה לעשיית צדק מול גורמים רבי עוצמה. השופטת ביניש, יחד עם המשנה לנשיא ש' לוין והשופט אנגלרד, הביעו חשש מהתפתחות שיפוטית של תובענות ייצוגיות ללא גיבוי חקיקתי מקיף. הם הדגישו את הצורך בהתערבות חקיקתית כדי לקבוע קווים מנחים ברורים ואחידים, מחשש שהרחבה שיפוטית עלולה לערער את היציבות ואת הוודאות המשפטית. הם הדגישו את הזהירות, והצביעו על כך שתביעות ייצוגיות לא מפוקחות עלולות להוביל לחוסר עקביות ולשימוש לרעה פוטנציאלי, וכי פעולות כאלה צריכות לנבוע מהוראות חקיקה ולא מפרשנות שיפוטית. דעת הרוב שיקפה עמדה מסויגת לגבי הרחבת תקנה 29 ללא תשומות חקיקתיות, וממנה עולה כי בעוד שתובענות ייצוגיות הן בעלות חשיבות חברתית משמעותית, הבטחת איפוק, איזון ואחידות מחייבת פעולה חקיקתית. לפיכך התקבל הערעור, המשקף גישה זהירה להרחבה שיפוטית של מסגרות התובענות הייצוגיות, הממתינה להסדרה חקיקתית מקיפה שתתייחס כראוי לניואנסים ולהשלכות של מוסד משפטי כזה.