ת"א 28137-02-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את התביעה נגד שני נתבעים, לשכת רישום המקרקעין ומינהל מיסוי מקרקעין, בהתבסס על מספר שיקולים. ראשית, בנוגע ללשכת רישום המקרקעין, בית המשפט לא מצא יריבות או מחלוקת בין התובעים לבין המשרד. תפקידו של המשרד הוא אדמיניסטרטיבי, ללא עמדה בסוגיות שהעלו התובעים כנגד צדדים שלישיים. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי אין למנות את לשכת רישום המקרקעין כ"נתבעת פורמלית" במקרים בהם אין יריבות ישירה, והכללתה במקרה זה הייתה פרקטיקה פסולה. שנית, בנוגע למינהל מיסוי מקרקעין, בית המשפט קבע כי אין לו סמכות להורות על ביטולים או החזרים הקשורים למס. דרך הפעולה המתאימה לתובעים תהיה לפעול על פי ההליכים המפורטים בחוק מיסוי מקרקעין ולפנות לרשויות המס לקבלת החזר מס. ההבחנה שביקשו התובעים לעשות בין עסקה שבוטלה לבין עסקה מזויפת נעדרת בסיס משפטי והיגיון, ובית המשפט אינו יכול ליתן את הסעד המבוקש. אין בדחייה זו כדי לפגוע בזכותם של התובעים להגיש תביעה חדשה כנגד הצדדים השלישיים הרלוונטיים המעורבים בסכסוכים הקנייניים. למרות שייתכן שנעשה לתובעים עוול, בית המשפט הדגיש כי המדינה ורשויותיה אינן הנתבעות המתאימות במקרה זה. לבסוף, בעוד שייתכן שהתובעים היו נושאים בהוצאות, בית המשפט החליט שלא להטיל עליהם כל נטל כספי בשל מצבם הכלכלי.