רע"ב 7133/23

תקציר

פסק הדין עוסק בערעור על זכאותם לשיקום של אסירים ביטחוניים לפי סעיף 4(ב) לפקודת בתי הסוהר. בית המשפט הדגיש כי ערעורים ניתנים רק בנסיבות ייחודיות הנוגעות לשאלות עקרוניות רחבות יותר או כאשר קיים חשש לעיוות דין, ומצא כי הבקשה הנוכחית אינה עומדת באמות מידה אלה. הערעור ביקש לערער על השימוש בסעיף 4(ב) לבחינת השתתפותם של אסירים ביטחוניים בתכניות שיקומיות, בטענה כי מסגרת נורמטיבית זו נעדרת אישור קודם של בית המשפט. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו, וציין כי סעיף 4(ב) הוא מסלול מפותל שאושר בעבר בהחלטות שונות ומצא כי עניינו של המערער אינו מצדיק בחינה מחדש. הסעיף מאפשר התייחסות פרטנית לבקשות שיקום למרות אתגרים הקשורים למניעים האידיאולוגיים העומדים מאחורי עבירות ביטחון, המסבכים את מאמצי הטיפול. בית המשפט עודד מאמצים מתמשכים לנסח תקנות ספציפיות לשיקום בתוך בתי הסוהר, אך אישר כי המתווה הנוכחי נותר בתוקף ואינו דורש שינוי. הם הכירו במסקנתו של המשיב כי המבקש לא הראה שינוי מהותי הראוי להשתלב בתוכניות שיקום, והצביעו על כך שגם אם היה מתרחש הליך פנימי, הוא לא ניתק קשרים עם ארגונים רלוונטיים, כפי שנטען. הבקשה הייתה פרטנית, לא ראויה לבחינה משפטית רחבה, ולא זוהה עיוות דין. לפיכך הסכימו השופטים, ובהם השופט ח' כבוב והשופט י' כשר, עם ההחלטה לדחות את הבקשה ואימצו את פסק דינו של השופט נעם סולברג מבלי להטיל הוצאות. פסק הדין ניתן ביום 12.5.2024.