פש"ר 38166-01-11

תקציר

החלטת הנאמן לדחות תביעת חוב היא סבירה ונכונה ואין לפסול אותה, שכן היא עולה בקנה אחד עם תקנות פשיטת הרגל. סמכותו של הנאמן לבחון תביעות חוב היא מעין שיפוטית, ולכן ערעורים על החלטותיו מתקבלים רק במקרים חריגים. תפקידו של בית המשפט מוגבל להפעלת ביקורת שיפוטית. במקרה זה, הערעור נדחה מאחר שאין הצדקה סבירה לשיהוי בהגשת תביעת החוב, אשר פגע בהליך ובנושים אחרים. נסיבות התביעה והתנהלות המערערת, שידעה על הליכי פשיטת הרגל, מלמדות כי אין מקום לאשר הארכת מועד. הסברי המערערת לעיכובים בתביעת החוב משנת 1996 ועד שנת 2014 אינם מספקים. זאת ועוד, זכותה של המערערת לדרוש תשלום מהחייב נשללה, שכן המערערת בחרה לנהל משא ומתן ולהתדיין בעניין באופן עצמאי, ומאופי העסקה בין הצדדים עולה כי המערערת נהנתה מהשבחת המקרקעין. כמו כן, אין כל ראיה התומכת בטענותיו העובדתיות של המערער. לפיכך, החלטת הנאמן מוצדקת, והערעור, הפוגע בזכויות הקניין של נושים אחרים, לא יתקבל. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות בסך 5,000 ₪.