על"ח 55084-09-23

תקציר

השופט עבר בקפדנות על כל אחת מהמוגבלויות של המערער, ופסק בזו אחר זו. ראשית, בנוגע לטענה בגין טינטון, הסכימה השופטת עם החלטת הוועדה וקבעה כי חסרות ראיות רפואיות מספיקות לביסוס הטענה. השופט הדגיש את אופיו הסובייקטיבי של הטינטון ואת הדרישה לתלונות מתועדות, שהמערער נמנע מלספק. במעבר לתלונות האורתופדיות, אישר השופט את ממצאי הוועדה. הוא ציין, כי החלטת הוועדה בעניין נכות הצוואר והכתף של המערער נתונה לתחום שיקול דעתם הרפואי, מה גם שהמערער לא חלק על הממצאים עצמם אלא על השלכותיהם, עניין שמוטב להותירו לאנשי הרפואה. השופט גם הסכים עם הערכת הוועדה לגבי שברי הדחיסה בחוליות, והסביר כי קביעת הנכות הייתה ראויה ולא הביאה לספירה כפולה. כמו כן, דחתה השופטת את הטענה בדבר אי הפניה למומחה כאב, והדגישה כי המערערת לא הגישה חוות דעת מומחה בתחום רפואת הכאב, ובכך הפכה את החלטת הוועדה שלא להפנותה לבדיקה נוספת לסבירה. בהתייחסו לטענות הנוירולוגיות, מיהר השופט לדחות אותן, וציין כי הן נופלות בתחום הרפואה ואינן מצדיקות התערבות. מסקנת הוועדה כי הממצאים הנוירולוגיים אינם מצדיקים נכות הייתה מוצדקת, והסתמכותה של המערערת על ממצאים בודדים לא הייתה משכנעת. עוד ציינה השופטת כי טענת המערערת בדבר הפרעות חושיות עומדת בסתירה לראיות הרפואיות ולהנחיות הליקויים. בסיכומו של דבר, קבעה השופטת כי יש לדחות את הערעור כולו, למעט סוגיית וולוודוניה שהמשיבה הסכימה לה. התיק הוחזר לוועדה לדיון נוסף בוולוודוניה, תוך התחשבות בראיות רפואיות ספציפיות. הוועדה הונחה לשקול מחדש את עמדתה ולתת החלטה מפורטת ומנומקת. פסק הדין של השופט היה סופי, עם אפשרות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.