ת"פ 43632-05-17

תקציר

פקודת הסמים המסוכנים מגדירה עבירה של סחר בסמים, שהעונש עליה הוא עד 20 שנות מאסר, ומתווה את סמכויות החילוט של בית המשפט עם הרשעה. הפקודה מניחה כי רכוש המוחזק בידי סוחר סמים מורשע ניתן להשגה שלא כדין, ומעבירה את נטל ההוכחה אל הסוחר. במקרה דנן, ההגנה לא חלקה על קיומן של ראיות לכאורה, והודתה באפשרות שהמשיב יורשע בעבירות סחר בסמים. משכך, נשא המשיב בנטל להוכיח את חוקיות כספו ורכושו שברשותו, דבר שבית המשפט מצא כי לא עשה באופן משכנע. הסבריו הכילו שקרים וסתירות, ולא הבהירו את מקורות עושרו, כולל שתי מכוניות יוקרה, שעון יקר וחסכונות מזומנים ובנקים משמעותיים. באשר לתביעות צד ג' בנכס, ציין בית המשפט כי זכויות חוזיות אינן מקנות זכויות קנייניות, וכי נושים של נאשם שהורשע אינם יכולים לתבוע נכסים חלוטים, הנחשבים לרכוש ציבורי. לפיכך, על התובעים – אמו של המשיב וחברו – לתבוע פירעון באמצעות ערכאות אזרחיות. עם זאת, הורה בית המשפט לשחרר חלק מהכספים לאמו הקשישה של המשיב, שהייתה תלויה בו כלכלית, ולמשיב עצמו, בהתחשב במעצרו הממושך, באי יכולתו לעבוד ובאחריותו לאחזקת ילדיו. כן האריך בית המשפט את תפיסת נכסי המשיב, לרבות שני כלי רכב, מכשירים אלקטרוניים וכסף מזומן, בשל חשד סביר לעבירות מס והלבנת הון, תוך שהוא מציין את חוסר המידתיות של משך התפיסה. לבסוף, בית המשפט נתן צו זמני להמשך תפיסת הנכס הנקוב עד תום ההליכים המשפטיים, בכפוף לתנאים מסוימים לשחרור חלק מהנכסים. ביצוע ההחלטה התעכב בשבעה ימים.