עת"מ 17961-10-15

תקציר

העותר מתגורר בדירה משנת 1983. הדירה כפופה להסכם שכירות בין עמידר להסתדרות. העותר טוען כי עומדת לו הזכות לרכוש את הדירה מעמידר. זכות זו נגזרת ממכתב שקיבל מההסתדרות בשנת 1992, בו התחייב להעביר לו את זכויות הדירה עם סיום פעילותו בהפועל, ומחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), המקנה זכות לרכוש את הדירה הציבורית בה מתגורר הדייר. עם זאת, בית המשפט מצא כי אין בסיס משפטי לטענות העותר. הסכם השכירות בין עמידר להסתדרות קובע כי השוכר אינו רשאי להעביר את הנכס המושכר ללא הסכמת החברה בכתב, שלא הוצגה במקרה זה. גם אם היה לעותר הסכם שכירות עם עמידר, דבר שאין לו, החוק מחייב את הדייר להתגורר כדין בדירה ציבורית לפחות חמש שנים רצופות ושהוא וקרוביו לא יהיו הבעלים של כל נכס בשווי של מעל 350,000 ₪ כדי שיוכלו לרכוש את הדירה. העותר אינו עומד בדרישות אלה. אין לו הסכם שכירות עם עמידר, והוא לא הציג כל ראיה לזכאותו להתגורר בדיור ציבורי או לכך שהוא או קרוביו אינם בעלי נכס כלשהו. זאת ועוד, מכתב ההסתדרות משנת 1992 אינו מקנה לעותר זכויות קנייניות כלשהן. מהמכתב עולה כי זכויות ההסתדרות יועברו לעותר עם סיום פעילותו ב"פועל", אך להסתדרות היו רק זכויות שכירות. הייתה להם אמנם אופציה לרכוש את הדירה במחיר שומה, אך זכות זו מעולם לא מומשה ולעותר אין כל טענה כלפיה. ההסתדרות גם לא פעלה כנציגה או כנאמנה של העותרת במו"מ שניהלה עם עמידר. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי לעותר אין זכות לרכוש את הדירה מעמידר, ולכן סירוב משרד הבינוי והשיכון למכור לו את הדירה הוא סביר ומידתי. העתירה נדחית.