ע"פ 6359/12

תקציר

ערכאת הערעור החליטה שלא להתערב בקביעותיו העובדתיות ובממצאי המהימנות של בית המשפט המחוזי במקרה הנדון. הם מצאו כי הטענות שהציג המערער חסרות שחר. בית המשפט הסכים גם עם ממצאיו של בית המשפט המחוזי בדבר היסוד הנפשי הנדרש לעבירת מעשה מגונה. זאת ועוד, ערכאת הערעור הסכימה עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי ל"נסיבות המחמירות" כהגדרתן בסעיף 402(ב) ומצאה כי נסיבות אלה אכן התקיימו במקרה זה. כמו כן, לא היה מקום לטענות המערער בדבר עדות כבושה וסתירות בדברי הקורבנות. בית המשפט מצא כי ייצוגו של המערער היה הולם וכי לא נפלו מחדלי חקירה. ההליכים שננקטו עלו בקנה אחד עם החוק ועם זכויותיו של המערער. הצבת מסך במהלך עדותן של המתלוננות הייתה מוצדקת ולא פגעה בהגנה. גם טענותיו של המערער בדבר אי תפיסת הסכין וההודעות שאינן עדות לא היו משכנעות, שכן פעולות אלה לא פגעו בהגנה ולא היוו כשל חקירתי. לבסוף, מצא בית המשפט כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי היה מוצדק, בהתחשב באופי העבירות, במסוכנותו של המערער לחברה ובחוסר החרטה שלו. בהתחשב בכל אלה, החליטה ערכאת הערעור לדחות את הערעור, ואישרה את גזר דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי.