ע"א 227/85

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לערעור ולערעור שכנגד על פסק בוררות. הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי להחזיר את פסק הבוררות לבורר. הערעור שכנגד טוען לפסול הסכם הבוררות בשל חתימה חסרה. בית המשפט העליון קבע כי בוררים אינם מחויבים לנמק את פסיקתם אלא אם צוין במפורש בשטר הבוררות. הדרישה מהבורר לדבוק בדין המהותי אינה מעידה על צורך בהנמקה. טענת המערערים שכנגד בדבר בטלות השטר נעדרת תום לב, שכן הם השתתפו בבוררות וקיבלו תשלומים על פיה. בית המשפט מפעיל את סעיף 26 לחוק הבוררות, ודוחה את בקשת הביטול של המערערת שכנגד, שכן הדבר יגרום עוול. הערעור על החזרת פסק הבוררות נדחה, וגם הערעור הנגדי על תוקפו של השטר נדחה. המשיב נושא בהוצאות המערערת. פסק הדין מדגיש כי הבוררים אינם נדרשים לנמק את החלטותיהם, במטרה לסיים את הליך הבוררות. פסק דין זה מבטיח את תקינות הסכם הבוררות ומבהיר את התנאים להשבת פסקי בוררות.