עת"מ 48534-10-20

תקציר

פסק הדין של בית המשפט הוא לטובת העותר, המורה על פינוי ערימת עפר ופסולת בניין שהושלכה שלא כדין ברשות הרבים הסמוכה לשכונת מגורים בקיבוץ חולדה. המשיבים, לרבות המשרד להגנת הסביבה והרשויות המקומיות, לא נקטו בפעולות מתאימות לאכיפת דיני איכות הסביבה ולהסרת המטרד, הנמשך מאז שנת 2013. בית המשפט מצא כי המשך הימצאותו של אתר הפסולת גרם למפגעים סביבתיים, בריאותיים ואקולוגיים, המצדיקים פעולה מיידית. בעוד שהרשות המקומית (המשיבה מס' 2) טענה כי הנושא יטופל באמצעות הסכם פיתוח, ציין בית המשפט כי מדובר בתירוץ בלבד להימנע מפינוי הפסולת בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בכך. כמו כן, דחה בית המשפט טענות סף שונות שהעלו המשיבים, לרבות היעדר סמכות, התיישנות ושיהוי בהגשת העתירה. העותר הוכיח כי אתר הפסולת מהווה עבירה מתמשכת, ובית המשפט הסכים כי הפגיעה הקשה בשלטון החוק גוברת על כל השלכות העיכוב. פסק הדין התייחס גם לאי סדרים פרוצדורליים שבוצעו הן על ידי העותרת והן על ידי חלק מהמשיבים, וציין כי אלה יילקחו בחשבון בפסיקת הוצאות. בסופו של דבר, העתירה התקבלה כנגד כל המשיבים למעט המשרד להגנת הסביבה, אשר נדחה מחוסר סמכות עניינית. הרשות המקומית וגורמים אחראים אחרים חויבו לשאת בהוצאות העותר.