ע"א 213/20

תקציר

בפסק דין מקיף התייחס בית המשפט לסוגיית עשיית עושר ולא במשפט הנוגעת להתקשרות חוזית בין רשות מקרקעי ישראל לבין עמותה. האגודה פתחה בהליכי תכנון במקרקעין שבבעלות רמ"י כדי להעלות את ערכם. על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תבעה האגודה החזר הוצאות הקשורות להפרשות לצרכי ציבור, בטענה כי רמ"י נהנתה משיפורים אלה. עם זאת, בית המשפט, בראשות השופטת ג' כנפי-שטייניץ, הגיע למסקנה כי יש לקבל את הערעור, ובכך דחה למעשה את טענת העמותה. בית המשפט הדגיש כי תנאי הסכם ההרשאה היו מפורשים: העמותה אחראית לכל הוצאות התכנון, וכל הטבה לרמ"י נחשבה כדין על פי התנאים החוזיים. ההסכם קבע באופן ברור כי מנהל מקרקעי ישראל לא יחזיר הוצאות אלה אלא אם יתקיימו תנאים ספציפיים, שלא יחולו במקרה זה. עוד ציין בית המשפט כי כל התעשרות של רמ"י היא תוצאה צפויה מראש של החוזה, שבה כל צד נטל סיכונים מחושבים, ושינוי איזון זה מטעמי הגינות יפגע בשלמות החוזית. השופטים ד' ברק-ארז וא' שטיין הסכימו לכך, וחיזקו כי הבהירות החוזית והתועלת הציבורית ממקסום ערך הקרקע מצדיקים את עמדת רמ"י. כתוצאה מכך, בוטלה החלטתו הקודמת של בית המשפט המחוזי המחייבת השבה, והדגישה כי לא ניתן לחתור תחת זכויות חוזיות באמצעות עקרונות שוויוניים כלליים. העמותה חויבה לכסות את הוצאותיה המשפטיות של רמ"י בסך 200,000 ₪.