ע"א 696/07

תקציר

המערער טען לזכותו למעבר במגרש 29 הסמוך לרכושו, חלקה 32. הוא ביסס את טענותיו על שני טיעונים עיקריים. ראשית, הוא ערער על הליכי ההסדר משנת 1957 הקשורים לגוש 18861, וביקש סעד לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין. שנית, הוא טען כי יחסיו עם המשיבים מזכים אותו בזכות הנאה לפי חוק המקרקעין או באמצעות פסיקה. בית המשפט דחה את טענות המערערת ביחס להליכי הפשרה, בקובעו כי סמכותו של פקיד ההסדר לתחום כבישים או לציין זכויות קדימה מסתיימת לאחר השלמת הליך הפשרה ורישום הזכויות. זאת ועוד, נקבע כי המערער אינו יכול לתבוע סעד לפי סעיף 93 לפקודת הסדר הזכויות במקרקעין, שכן הוא לא הוכיח כי ריבית הטבה נרשמה במרשם הישן והושמטה מהמרשם החדש. בית המשפט דחה גם את תביעת המערער לריבית הנאה המבוססת על צורך, שכן הוא לא הוכיח כי חלקה 32 סגורה במלואה, ולפיכך אינה עומדת בדרישות לאינטרס זה. אשר לתביעה לזכות הנאה מכוח שנים לפי סעיף 94 לחוק המקרקעין, שגה בית משפט קמא בהגיעו למסקנה כי אביו של המערער לא השתמש במעבר במשך שלושים שנה. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את חומר הראיות, מצאה כי אביו של המערער אכן השתמש בכביש שנים רבות. עם זאת, בית המשפט בחר שלא להתערב בממצאיו של בית משפט קמא בדבר התנאים הנוספים הנדרשים לריבית גמלה מכוח שנים. בנוסף, התברר במהלך הערעור כי המערער העניק במתנה את זכויותיו בחלקה 32 לבתו לאחר תחילת ההליכים בבית משפט קמא. התפתחות זו העלתה שאלות חדשות בדבר טיבו של אינטרס ההנאה הנטען על ידי המערערת והשפעתו על הירושה. מאחר שסוגיות אלה לא נדונו על ידי בית משפט קמא, הציעה השופטת א' חיות להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לבחינה נוספת. המשנה לנשיא א' ריבלין והשופט ח' מלצר הסכימו עם ההצעה.