ע"א 55456-11-25

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט העליון, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים והחידושים המוצגים בה, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון בע"א 55456-11-25** **מבוא:** ההחלטה הנדונה ניתנה על ידי כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ בבית המשפט העליון, במסגרת בקשה לסעד זמני לעיכוב הליכים בתביעה עיקרית בבית המשפט המחוזי, עד להכרעה בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לסילוק על הסף של הודעה לצד שלישי. המבקשים הם משה סטולר בע"מ ואחרים, והמשיבות הן קים לוסטיגמן ייזום ובניה בע"מ וקוסטודיה די טרה סנטה. **המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני:** כבוד השופטת כנפי-שטייניץ מסבירה כי בית המשפט יורה על מתן סעד זמני לתקופת הערעור רק אם המבקש הוכיח שני תנאים מצטברים: 1. **סיכויי ערעור טובים:** על המבקש לשכנע את בית המשפט כי יש סיכוי סביר שערעורו יתקבל. 2. **מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש:** על המבקש להוכיח כי נזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני, יהיה קשה יותר למניעה או לפיצוי מאשר הנזק שייגרם לצד השני אם יינתן הסעד. השופטת מדגישה, תוך אזכור של פסיקות קודמות (ע"א 8110/23, ע"א 8760/22), כי **מאזן הנוחות נחשב לאבן הבוחן המרכזית** בהכרעה בשאלת הסעד הזמני. **ניתוח יישום העקרונות על המקרה הנדון:** 1. **כשל בהוכחת מאזן הנוחות:** הלב של ההחלטה נעוץ בקביעתה של השופטת כי המבקשים לא הרימו את הנטל להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתם. הנימוקים לכך מפורטים: * **היעדר נזק בלתי הפיך:** המבקשים טענו כי קיים חשש שהמשך ההליכים יקשה על השבת המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל. השופטת דוחה טענה זו בנימוק שהמבקשים "לא הצביעו על כל נזק בלתי-הפיך העלול להיגרם להם מהמשך ניהול התביעה בבית המשפט המחוזי". * **יכולת קיום בירור מאוחר:** השופטת מציינת שאף אם ההליך בבית המשפט המחוזי יתקדם והערעור יתקבל, עדיין ניתן יהיה לערוך את הבירור הנדרש של ההודעה לצד שלישי. טענה זו מתבססת על העיקרון המשפטי כי ניתן לקיים את הדיון בהודעה לצד שלישי גם לאחר סיום הדיון בתביעה העיקרית, גם אם הדבר אינו אופטימלי. * **אסמכתאות רלוונטיות:** לצורך חיזוק עמדתה, מצטטת השופטת פסק דין נוסף (ע"א 7089/14) ותקנה 23(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. תקנה זו מעניקה לבית המשפט סמכות להורות על עיתוי שמיעת ההודעה לצד שלישי ועל סדר ניהולה, ובכך תומכת באפשרות לדחות את הבירור. 2. **שיהוי בהגשת הבקשה:** שיקול נוסף שמוביל לדחיית הבקשה הוא השיהוי הניכר בהגשתה. השופטת מציינת כי הבקשה הוגשה כארבעה חודשים לאחר ההחלטה מושא הערעור, וכחודשיים לאחר הגשת הערעור עצמו, למרות שהיו כבר נקבעו מועדי הוכחות בערכאה קמא. שיהוי זה פועל לחובת המבקשים ומהווה טעם נוסף לדחיית הבקשה לסעד זמני. 3. **התייחסות לסיכויי הערעור:** כבוד השופטת מדגישה כי החלטתה לדחות את הבקשה ניתנת "אף מבלי להידרש לשאלת סיכויי הערעור". משמעות הדבר היא שהמבקשים כשלו באופן כה בולט בהוכחת מאזן הנוחות, עד שלא היה צורך לדון כלל בשאלה האם יש סיכויים טובים לערעורם. הדבר מעצים את משקלו של שיקול מאזן הנוחות. 4. **חידוש או חיזוק עיקרון משפטי:** ההחלטה אינה מציגה חידוש משפטי פורץ דרך, אלא **מחזקת ומיישמת באופן תקיף עיקרון משפטי קיים** בנוגע למתן סעדים זמניים. ההחלטה מדגישה את מרכזיותו של שיקול מאזן הנוחות, וכיצד היעדר הוכחה לנזק בלתי הפיך, יחד עם אפשרות לבירור מאוחר של טענות, יכולים להוביל לדחיית בקשה לעיכוב הליכים. יתר על כן, ההחלטה מדגימה את ההשפעה המכרעת של שיקול השיהוי על החלטות מסוג זה. 5. **ההחלטה המלווה:** לצד דחיית הבקשה, כבוד השופטת מורה ליומן בית המשפט להקדים את הדיון בערעור, בכפוף לאילוציו. פעולה זו מבטאת ניסיון למזער את הפגיעה במבקשים, בכך שהערעור שלהם יובא להכרעה בהקדם האפשרי, גם אם לא ניתן לעכב את ההליכים בערכאה קמא. **סיכום:** החלטת כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ דוחה את הבקשה לסעד זמני לעיכוב הליכים, בעיקר בשל כישלון המבקשים להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. היא עושה כן תוך הדגשת ההיעדר של נזק בלתי הפיך, קיומה של אפשרות לבירור מאוחר של ההודעה לצד שלישי, והשיהוי המשמעותי בהגשת הבקשה. ההחלטה מחזקת את העיקרון לפיו מאזן הנוחות הוא השיקול המרכזי במתן סעד זמני, ומדגימה את אופן יישומו של עיקרון זה במקרה של הגשת הודעה לצד שלישי.