ע"א 5522/12

תקציר

במקרה דנן, הוטל על בית המשפט המחוזי לקבוע את הבעלות החוקית בנכס שבמחלוקת, מקום מגוריהם של המערערים. בית המשפט פסק לטובת המשיבים והגיע למסקנה כי הנכס שייך לנאמנות, החלטה שהסתמכה במידה רבה על עדות המומחית של הגב' צביה לוי מלשכת רישום המקרקעין בירושלים. למרות טענות המערערים, הראיות, לרבות עיון מעמיק במסמכים מקוריים, ביססו היטב את בעלותה של הנאמנות. עם זאת, טענה מרכזית נוספת של המערערים נסובה סביב סיווג המקרקעין ותקופת ההתיישנות הפוטנציאלית; המערערים טענו כי אכלונם הממושך מאז שנת 1964 מבטל את הטענות נגדם. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו בשל הצגתה המאוחרת. התיק עסק גם בבנייה על גג הנכס, שנטען כי היא מפרה חובה חקוקה. בפסק הדין הודגש כי בעוד דיני התכנון באים להגן על האינטרס הציבורי, הפגיעה הנטענת על ידי המשיבים – פגיעה בזכותם להכתיב שימוש בקניין – אינה מתאימה למתחם ההגנה הסטטוטורי. בית המשפט ציין כי למרות שהבעלות בנכס על ידי הנאמנות נותרה בעינה, ערעורי המערערים בעניין הפרה סטטוטורית נדחו, ובכך בוטל היבט זה של פסק הדין. משכך, חויבו המשיבים בהוצאות המשפט של המערערים בסך 40,000 ₪. מקרה זה המחיש את מורכבותם של דיני הקניין, הפרשנות הסטטוטורית והניואנסים של זכויות בעלות לעומת ציות סטטוטורי.