בג"צ 5769/18

תקציר

העותרים ביקשו כי בית המשפט יאשר את מינויה של פרופ' יעל אמיתי לנגידת הקרן הגרמנית-ישראלית למחקר ופיתוח מדעי ("הקרן") מטעם ישראל. שר המדע והטכנולוגיה ("השר") סירב למנות את פרופ' אמיתי משני טעמים: ראשית, חתימתה על עצומה משנת 2002 המביעה תמיכה בסטודנטים ומרצים שסירבו לשרת בצה"ל בשטחים; ושנית, ראיונות שנתנה בהם לא הצטערה על חתימתה על העצומה. היועמ"ש הבהיר כי העתירה אינה מהווה עבירה פלילית, וכי התבטאויותיה של פרופ' אמיתי בראיונות אינן מהוות עילה עצמאית לפסילת מינויה. בית המשפט קבע כי החלטת השר אינה סבירה משום שהיא מבוססת על טענה שגויה כי העתירה מהווה עבירה פלילית. אף שהשר היה רשאי לשקול שיקולים ערכיים נורמטיביים ולבחון את התאמתו המוסרית של המועמד, השיקול הפלילי היה זר ושגוי, והאיזון שערך השר על בסיסו - שהביא לדחיית מינויו של פרופ' אמיתי - היה בלתי סביר. מאחר שהסיבה היחידה לסירובה של השרה למנות את פרופ' אמיתי הייתה חתימתה על העצומה, ומשהיועץ המשפטי לממשלה דחה את עמדת השר באשר לאופייה הפלילי של העתירה, ההחלטה בוטלה. עם זאת, בית המשפט החזיר את הנושא לשולחנו של השר כדי לאפשר לו לבחון מחדש את הנושא. יהיה על השר לבחון מחדש את המשקל המיוחס להצטרפות לעתירה - לאור השיקולים והנסיבות שהותוו בפסק הדין, מבלי להתייחס לעתירה כעבירה פלילית ומבלי לפרש את דבריו המאוחרים של פרופ' אמיתי כתמיכה עכשווית בסירוב. השר יצטרך לקבל את החלטתו עד סוף מרץ 2019. השופט שטיין הצטרף לתוצאה זו אך מטעמים שונים, ואילו השופט קרא סבר כי יש לקבל את העתירה במלואה ולחייב את השר למנות את פרופ' אמיתי. לדברי השופט קרא, המינוי היה לתפקיד מקצועי מובהק, ושיקוליו של השר בהתאמות ערכיות לא היו ראויים. מאחר שהחלטת השרה הייתה בלתי סבירה והנימוק היחיד לסירובה למנות את פרופ' אמיתי נפל, היה על בית המשפט להורות לשר למנותה.