ע"ע 283/99

תקציר

בפסק דין זה בוחן בית המשפט האם יש לראות במערער, שנחשב בעבר לסוכן עצמאי העובד אצל המשיבים במשך תקופה ראשונית של 11 שנים, כעובד. בניגוד לפסיקתו הראשונית של בית הדין האזורי, בית הדין מגיע למסקנה כי המערערת אכן תפקדה כשכירה על סמך ניתוח מקיף באמצעות מבחן השילוב, שיטה מרכזית במשפט העבודה לקביעת יחסי עבודה. מבחן זה בוחן את טיבם והתנהלותם של יחסי העבודה ואת השתלבותה של המערערת במבנה הארגוני של עיתונו של המשיבים. מדדים כגון מעורבותו של המערער בפעילות העיתון, השתתפותו בישיבות צוות, קבלת שירותי מזכירות והעברת תפקידים בהתאם לקידום, גברו על התוויות של "עצמאי" או "פרילנסר" שיוחסו לו בתחילה. כמו כן, צוין כי עצם תשלום השכר באמצעות חשבוניות עמלה או דמי ביטוח לאומי בתשלום עצמי אינו סותר את אופיים המהותי של יחסי עובד-מעביד. בנוסף, נספח חוזי המנסה להגדיר בדיעבד מעמד זה לא ביטל את המציאות המעשית של מערכת היחסים ביניהם. כך, בהתבסס על הצטברות ראיות, אישר בית הדין את מעמדה העובד של המערערת, לפחות מבחינת חובות וזכויות הקשורות לפיצויי פיטורים וזכאויות אחרות. משכך, הוחזר התיק לבית הדין האזורי על מנת שידון בטענות המערערת לפיצויי פיטורים, דמי הבראה ודמי חופשה הנובעות מתקופת העסקה מוכרת זו. למרות שהמערער לא היה זכאי לפיצוי נוסף בשל מחלוקת כנה על מעמדו, פסק הדין הורה למשיבים לכסות חלק מהוצאותיו המשפטיות.