ת"א 66426-12-18

תקציר

התובע עבר תאונה ותבע פיצויים. הדיון נסב סביב השאלה האם יש לגבור על קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי לגבי נכותו של התובע או על חוות דעתו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט. על פי חוק פלטהאד, קביעת המל"ל מחייבת כל עוד היא נעשית לפני שמיעת הראיות. המשפט המנהגי קובע כי רגע "קו פרשת המים", שלאחריו קביעת המל"ל אינה מחייבת עוד, הוא הגשת חוות הדעת הרפואית הראשונה לבית המשפט. עם זאת, נמתחה ביקורת על חוסר יעילות פרוצדורלית והתנהגות פוטנציאלית של חוסר תום לב מצד בעלי דין. במקרה זה ביקשה התובעת ארכה למינוי מומחים, והצדדים הגיעו להסכמה על מינוי מומחה לאורתופדיה, שאושרה על ידי בית המשפט. המומחה מצא כי לתובע נקבעה נכות לצמיתות בשיעור של 14.5%. בהמשך לכך, קבע המל"ל גם את נכותו של התובע והעריך אותה בשיעור של 9.75%. התובע ביקש להסתמך על חוות דעתו של המומחה, אך להוסיף את קביעת המל"ל בדבר פגיעה עצבית. בית המשפט מצא כי הסכם המינוי גובר על ההוראות הפרוצדורליות של חוק פלטהאד. לפיכך, העדיפו את חוות דעתו של המומחה, ונקבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 14.5%. בית המשפט דחה את התביעה והורה לשני הצדדים להגיש חישובי נזק לפני ישיבת קדם משפט. לכל צד ניתנו 45 יום להגיש את חישוביו, ולתובע ניתנו 45 ימים נוספים להגיב. ההחלטה נמסרה לצדדים בדואר רשום.