ב"ל 2319-10-20

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על החלטת ועדת ערר שדחתה תביעה לקצבת נכות של מערער שנפגע בתאונת עבודה. פסק הדין הקודם של בית המשפט החזיר את התיק לוועדת הערר לדיון מחדש. על פי פסק הדין הקודם, ההרכב החדש של ועדת הערר נדרש לבחון מחדש את ערעורו של המערער מתחילתו ולתת החלטה מפורטת ומנומקת. הוועדה לא הורשתה לעיין בפרוטוקולים של הוועדה הקודמת שדנה בתיק. הוועדה נדרשה לזמן את המערער ואת בא כוחו להשמיע את טענותיהם בפניה. בית המשפט מצא כי ועדת הערר עמדה בדרישות שנקבעו בפסק הדין הקודם. הוועדה זימנה את המערער ואת בא כוחו, בחנה את הראיות הרפואיות והגיעה למסקנה כי נכויותיו של המערער בגבו ובצווארו לא מנעו ממנו לחזור לעבודה. עוד מצאה הוועדה כי מצב ברכיו של המערער ובעיות צוואר הרחם לא נבעו מתאונת העבודה, אלא נבעו משינויים ניווניים. מאחר שהוועדה קבעה כי מצבו של המערער לא החמיר כתוצאה מהתאונה, היא לא ביצעה הערכה עדכנית של מצבו. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה היא מסקנה רפואית סבירה המבוססת על חומר הראיות, ולכן הערעור נדחה. בית הדין קבע כי החלטת הוועדה מצויה בסמכותו הבלעדית ולא אישר התערבות של בית הדין. לפיכך, הערעור נדחה מבלי שנפסקו הוצאות כלשהן נגד מי מהצדדים.