ת"א 30991-11-19

תקציר

בתו של אדם שנפטר תבעה את אחייניתו, בטענה שהתעשרה שלא בצדק בכך שהשתלטה על דירתו. הבת, שהתגוררה בחו"ל, טענה כי אביה העניק את הדירה במתנה לאחיינית ולבעלה שלא כדין וכי הם ניצלו לשם כך את מצבו הנפשי השברירי. האחיינית, לעומת זאת, טענה כי המתנה לגיטימית. בית המשפט המחוזי בתל אביב פסק תחילה לטובת הבת, אך בהמשך הפך בית המשפט העליון החלטה זו, קיבל את ערעורה של האחיינית והורה על רישום הדירה בחזרה על שם האחיינית. לאחר מכן הגישה הבת תביעה להשבת רכוש, בטענה להסגת גבול ולעוגמת נפש. השופט קבע כי הנתבעים לא ביצעו הסגת גבול, שכן החזקתה של הבת בדירה הייתה כדין, והיא פעלה בתום לב מתוך אמונה שהיא היורשת היחידה. יתרה מכך, השופט מצא כי האחיינית לא פעלה שלא כדין ולכן דחה את התביעה בגין עוגמת נפש. עם זאת, השופטת הורתה לבת לשלם לתובע 20,060 שקל עבור ארנונה ו-2,000 שקל עבור הוצאות משפט הקשורות להליכי המימוש. התביעות לתשלומים נוספים, לרבות הוצאות משפט ופיצויים, נדחו מחוסר ראיות. השופט דחה גם את התביעה נגד שני נתבעים נוספים שסייעו לבת להשתלט על הדירה, וקבע כי פעלו כדין. לבסוף החליטה השופטת שלא לפסוק הוצאות, בהתחשב בתוצאות התיק, ופסקה לשני הנאשמים שכר טרחה בסך 30 אלף שקל שתשלם הבת.