ת"א 16861-12-20

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב סכסוך כספי בין בנק לבין נתבע, דלהום, שהפקיד ארבעה צ'קים בבנק כבטוחה. השיקים הוצאו על ידי הנאשם ונמסרו לדלום כחלק מתשלום עבור אוטובוס. הבנק טען כי הוא מחזיק כראוי בשיקים, כלומר קיבל אותם בשלמותם, לפני מועד פירעונם, בערך, ובתום לב, כמפורט בסעיף 28(א) לפקודת השטרות. מנגד, טען הנתבע כי הבנק לא הביא ראיות למועד הפקדת השיקים וכי לא נתן ערך לצ'קים. בנוסף, טען הנתבע לאי תמורה בנוגע לרכישת האוטובוס, וציין כי הרכב נתפס חודשים לאחר המכירה. השופטת בחנה ביסודיות את הראיות והטיעונים שהציגו הצדדים. הם הגיעו למסקנה כי הבנק אכן מחזיק נכון בשיקים, ומקיים את כל התנאים לפי סעיף 28(א). השופט קבע כי הצ'קים הושלמו, הופקדו לפני מועד פירעונם וקיבלו ערך בתמורה. באשר לדרישת תום הלב, הדגישה השופטת כי המבחן לכך הוא סובייקטיבי, ולבנק לא הייתה סיבה להאמין כי השיקים פגומים או כי דלהום יגיע לחדלות פירעון. הבנק קיבל את הצ'קים במהלך עסקיו, ותום ליבו נתמך עוד יותר בכך שהעסקה בין דלהום לנתבעת נראתה לגיטימית. זאת ועוד, השופטת ציינה כי טענות הנתבע בדבר אי התחשבות אינן ברורות ואינן מוכחות. הנתבעת לא ביססה כשל התחשבות מלא או חלקי, שכן האוטובוס נמסר ושימש את הנתבעת מזה זמן. עוד ציינה השופטת כי הנתבעת הייתה מודעת לכך שהאוטובוס משועבד בעת שרכשה אותו, דבר שלא היווה הפרה של ההסכם. יתר על כן, הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לשווי הכספי שיש לנכות מהתמורה, ולכן לא ניתן להוכיח כישלון תמורה חלקי. לסיכום, השופטת קיבלה את תביעת הבנק במלואה, כלומר הבנק מוגן מפני טענות הנתבע, ועל דלהום לשאת בהוצאות הבנק, לרבות שכר טרחת עורך דין, בסך 13,000 ₪. לנאשם ניתנו 30 יום לשלם סכום זה, או לעמוד בפני אישומים נוספים. פסק דין מקיף זה מבטיח את זכותו של הבנק לחסינות ומדגיש את אופיו הסובייקטיבי של תום הלב בדיני השטרות, תוך התייחסות גם לטענותיו הלא ברורות והבלתי מבוססות של הנתבע.