תמ"ש 11300-07-17

תקציר

פסק הדין דן בכשרותו המשפטית של המנוח ביחס לצ'ק שבמחלוקת מיום 13.09.15, על סך 1,200,000 ₪, ובטענות הצדדים בדבר הבעלות על הכספים בשיק. התובעים, שהם נכדיו של המנוח, טענו כי המנוחה נעדרת כשרות משפטית והנתבע, דודו של הנכד, ניצל אותה כדי להשיג את הכסף לעצמו. מנגד, טען הנתבע כי הכסף ניתן לו במתנה מהמנוח. בית המשפט מינה מומחה לבדיקת כשרותו המשפטית של המנוח במועדים המדוברים, אולם השופט דחה את חוות דעתו של המומחה מאחר שלא התבססה על בדיקה ישירה של המנוח ומצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת חוסר כשרותו המשפטית של המנוח בתאריכים 06.05.15 ו-13.09.15. לפיכך, המשיכה השופטת לבחון את טענת הנתבע למתנה. השופט קבע כי הנתבע לא הצליח להוכיח את טענת המתנה שלו, שכן חוזה מתנה דורש הסכמת שני הצדדים והוכחת כוונת הנותן, שלא הוכחה די הצורך במקרה זה. בשיק לא צוין מי הנמען, והסברו של הנתבע לכך לא היה משכנע. יתר על כן, השופטת מצאה כי אין זה הגיוני שהמנוחה תעניק לנתבעת במתנה את כל הכספים בחשבון הבנק שלה, מה גם שהיו לה דרכים אחרות לעשות כן. באשר לטענתו הנוספת של הנתבע כי היה זכאי לכספים בחשבון הבנק מכוח "תניית אריכות ימים" עליה חתמו שני הצדדים בעת צירופו של הנתבע כשותף לחשבון, קבע השופט כי סעיף זה נועד בראש ובראשונה להגנת הבנק ואינו מסדיר את זכויותיהם של בעלי החשבון. השופטת הדגישה כי הצטרפות לחשבון אין משמעותה באופן אוטומטי המתנה מיידית של כספיו וכי נדרשות ראיות ברורות להוכחת כוונה זו, שלא נמסרה במקרה זה. משכך, החליטה השופטת כי הכספים שנמשכו על ידי הנתבע שייכים לעיזבון המנוח והורתה לו להחזירם, בצירוף שכר טרחת התובעים. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובעים ולשלם שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪ בתוך 30 יום. השופט התיר את פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים וסיים את החקירה.