ת"פ 10206-10-21

תקציר

השופט במקרה זה קבע את העונשים שיושתו על נאשם שהורשע בשתי מערכות עבירות: עבודה כקבלן כוח אדם ללא רישיון, ואי מסירת תלושי שכר לעובדים. השופט עקב אחר ההליך בן שלושת השלבים לקביעת העונשים כנדרש בסעיף א1 לחוק העונשין. בשלב הראשון מצאה השופטת כי התשתית העובדתית מהווה אירוע בודד לכל אישום, וקבעה את הקנס המקסימלי לכל אישום, שהוא 14,400 שקל לאישום הראשון ו-14,600 שקל לאישום השני. בשלב השני קבעה השופטת את העונש ההולם בתוך תקרות הקנס המרביות, תוך התחשבות בערכים החברתיים שנפגעו מהעבירות, בנסיבות הקשורות לביצוע העבירות ובמדיניות הענישה. באישום הראשון קבע השופט את טווח הענישה על 20% עד 60% מהקנס המקסימלי, ובאישום השני נקבע טווח של 10% עד 30%. השופטת התייחסה להיעדר עברה הפלילי של הנאשמת, למצבה הכלכלי והרפואי ולגילה כגורמים מקלים. השופט התחשב גם בחומרת העבירות, שהונעו ממניעים כלכליים. בשלב השלישי החליט השופט על העונש ההולם, והטיל את הקנס המינימלי בטווחים שנקבעו קודם לכן, בסך 4,340 שקל, שישולם ב-12 תשלומים. השופט גם קבע את סכום ההתחייבות במקרה של עבירה עתידית, והעניק לצדדים זכות ערעור על פסק הדין.