ת"א 9131-07-20

תקציר

המחלוקת בין התובע לבין הנתבע נסובה סביב הזכות להשתמש בתוכנות מסוימות. הנתבעת רכשה רישיון לשימוש בתוכנה לתקופה שבין השנים 2017, 2018 וחלק משנת 2019. רישיון זה היה כפוף להסכם שימוש, שלטענת הנתבעת לא נחתם. עם זאת, בית המשפט מוצא כי היעדר חתימה אינו טענה תקפה, שכן התנהלות הנתבע – המשך השימוש בתוכנה ותשלום אגרת הרישיון – משמעה הסכמה. זאת ועוד, טענת הנתבע כי ההסכם שהוצג בבית המשפט אינו משקף את ההסכמה בפועל בין הצדדים לוקה בחסר. התובע סיפק ראיות מספיקות, לרבות עדויות עדים ומוצגים, כדי להוכיח קיומו של הסכם המחייב את הנתבע להסיר את התוכנה עם סיומה. אין חולק כי הנתבעת עיכבה בתשלום אגרת הרישיון, דבר שהביא לביטול החוזה. למרות בקשותיה החוזרות ונשנות של התובעת, הנתבעת לא הצליחה להסיר את התוכנה ממערכותיה. המשך החזקה, לאחר פקיעת תוקף הרישיון, מהווה הפרת זכויות יוצרים. בית המשפט מורה לנתבע לשלם לתובע פיצוי סטטוטורי בסך 80,000 ₪ בגין הפרה זו, בהתחשב בחומרת ההפרה, מאפייני פעילות הנתבע ויחסי הצדדים. כמו כן, בית המשפט מוציא צו מניעה האוסר על הנתבעת לעשות כל שימוש בתוכנה מעתה ואילך. בקשת התובעת לצו מניעה נוסף שיחייב את הסרת התוכנה ממערכות הנתבעת נדחית, שכן בית המשפט סבור כי היא מוגזמת בהתחשב בנסיבות. הנתבע נדרש גם לכסות את הוצאות התובע, לרבות שכ"ט עורך דין, בסך 20,000 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום. פסק דין זה כפוף לערעור בתנאים המפורטים.