ע"פ 339/84

תקציר

הכרעת הדין דוחה את ערעורו של המערער ומאשרת את החלטת בית משפט קמא, המוכיחה מעל לכל ספק את אופיו המתוכנן מראש של הרצח. מעשיו של המערער, לרבות שליפת נשק וטעינתו ולאחר מכן ירי בקורבן מטווח קצר, העידו על החלטה ברורה להרוג, לצד הכנה למעשה. בית משפט קמא דחה את טענות ההגנה העצמית ולא מצא עילה ל"קינטור", הן מבחינה אובייקטיבית והן מבחינה סובייקטיבית, במעשיו של המערער. על אף שהמערער טען להתגרות בשל דברי הקורבן, ציין בית המשפט כי דברים אלה נאמרו הרבה קודם לכן, תוך שהוא מבטל כל טריגר רגשי מיידי. מעדות המומחה של פרופ' אליצור עולה כי המערער שמר על שליטה נפשית ושיקול דעת, דבר המערער את טענות ההגנה לאחריות מופחתת. השופט בך הסכים עם עמיתיו לדחות את הערעור מבלי להתעמק בדיונים משפטיים מורכבים על דיני רצח, שנחשבו מיותרים לאור הראיות הברורות. למרות שהועלו כמה ניואנסים משפטיים לגבי "הכנה" ומרכיביה הנפשיים, הגיע למסקנה כי אלמנטים פיזיים ונפשיים כאחד ניכרו במקרה זה, מה שמייתר ניתוחים משפטיים נוספים. כך, מעשיו של המערער מתאימים לכל יסודות הרצח, והביאו לאישור ההרשעה המקורית ולדחיית הערעור ביום 17.11.85.