ר"ע 30/86

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לפרשנות חוק התכנון והבנייה ולצורך בהסכמת הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית לשימוש בקרקע חקלאית למטרות שאינן חקלאיות. על פי החוק, מטרה שאינה חקלאית מוגדרת כשימוש בקרקע שאינו קשור ישירות לייצור חקלאי. המבקשים טענו כי אחסון חומרי הדברה וניהול עסק להדברה חיוניים לחקלאות המודרנית ויש לראות בהם צורך ישיר לייצור חקלאי. עם זאת, בית המשפט חלק על כך, ופירש את החוק כמעניק לוועדה סמכות בלעדית להתיר שימוש בקרקע לא חקלאית, בין אם באופן כללי ובין במקרים ספציפיים. בית המשפט הדגיש כי תפקידה של הוועדה הוא לשמור על קרקע חקלאית ועל השימוש בה למטרות חקלאיות. היא הבהירה כי בעוד שהדברה נחוצה לחקלאות, ניהול עסק להדברה אינו דרישה ישירה. המילה "במישרין", כאמור בחוק, פורשה כסייג לחידוד האיסור על שימושים שאינם חקלאיים. בית המשפט הגיע למסקנה כי עסקים כאלה עשויים לדרוש הסכמה מראש של הוועדה, אך אינם פטורים מחובת ההסכמה. לפיכך אושרו החלטות הערכאות הנמוכות יותר, ובקשת רשות הערעור נדחתה. בנוסף, חויבו המבקשים לשאת בהוצאות המשיב.