בש"א 67690-06-18

תקציר

המשיבים חויבו בדמי שכירות ריאליים בהתאם לחוק ולתקנות. השופטת פתחה בדחותה את טענות המשיבים לדחיית הבקשה על הסף, וקבעה כי למבקשים – שהחזיקו בבעלות הרוב במקרקעין הנדונים – עומדת הזכות להגיש את הבקשה. השופטת דחתה גם את טענות המשיבים כי יש לדחות את הבקשה בשל אי רישום זכויות המבקשים, או משום שהוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות. עוד טענה השופטת כי הסדר פשרה קודם בין הצדדים לא נגע לסכסוך הנוכחי, ולכן אינו מצדיק את דחיית התביעה. לגופה של הבקשה, בחן השופט האם עסקיהם של המשיבים נופלים לקטגוריות הקבועות בתקנות להחרגת גביית דמי השכירות מהתקרה המותרת. השופט קבע כי העסק, חברת הוצאה לאור, אינו עומד בקריטריונים שכן הוא אינו נחשב ל"מקצוע חופשי". המבקשים טענו כי מאחר שהעסק מעסיק אנשים במקצועות חופשיים, יש לסווגו ככזה, אך השופטת חלקה על כך, וציינה כי הפרסום דורש שילוב של מומחיות ומתואר בצורה מדויקת יותר כעיסוק מסחרי או תעשייתי. מאחר שהמבקשים לא הוכיחו כי עסק המשיבים עמד בתנאי ההחרגה, הבקשה נדחתה. המבקשים חויבו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דין.