תפ"ח 3154-05-13

תקציר

האירוע עסק בסכסוך בין שתי אחיות, שאחת מהן הייתה אחותו של הנאשם והשנייה הייתה אחיה של המנוחה. הנאשם, שהיה קטין באותה עת, רדף אחרי המנוח מחצר ביתו, דקר אותו בגבו וגרם למותו. הטענה המרכזית שהועלתה בתיק הייתה האם יש להרשיע את הנאשם ברצח בכוונה תחילה או בעבירה אחרת של הריגה. בית המשפט מצא כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעבר לספק סביר כי לנאשם הייתה כוונה להרוג את המנוח, כנדרש לפי סעיף 301(א) לחוק העונשין, ולכן זיכה אותו מעבירת הרצח בכוונה תחילה. עוד קבע בית המשפט כי טענת ההגנה העצמית של הנאשם אינה סבירה ואינה נתמכת בראיות. לחילופין, קבע בית המשפט כי גם אם קיבל את גרסת הנאשם לתאונה, הוא עדיין נהג בפזיזות ובאדישות כלפי תוצאות מעשיו, המהווים את היסוד הנפשי הנדרש לעבירת ההריגה. לפיכך, זוכה הנאשם מעבירת הרצח בכוונה תחילה מחמת הספק, ונקבע כי ביצע את עבירת ההריגה.